מכתבי אהבה לרוממות רוחנית מאלוהים
גלוריה וונדרוף
חמלה בהתגלמותה
מכתב מהשמים 3155 # מיום 15 יולי 2009
אלוהים אמר :
אינכם אמורים להפוך את סיבלם של אחרים לשלכם. הישויות המוארות היו החמלה בהתגלמותה, ובכל זאת לא לקחו עליהם את סיבלם של אחרים. הם ראו מעבר לסבל.
אם הישויות המוארות היו לוקחים על עצמם את
הסבל של אחרים הם לא יכלו להיות הישויות המוארות. הם היו הופכים להיות יותר דומים לכל אחד אחר. אבל, כמובן, הישויות המוארות
לא התמחו ביגון. וכמוהם גם אתם לא אמורים.
הישויות המוארות לא היו אדישים. הם יכלו פשוט לראות מעבר למה שניכר. הם לא כרעו ברך לסבל. הם לא לקחו אותו על עצמם. הם לא גרמו לעצמם להפסיק להיות שמחים, רק משום שאחרים לא היו שמחים. הישויות המוארות לא אפשרו זאת. הם לא אמרו,לשם המקום ההוא.
אם הישויות המוארות לא היו עולות מעל הסבל,
הם היו מעלות את הסבל. הם ידעו יותר טוב, מאשר לכבד את הסבל כסגולה. ועדיין הם היו
החמלה בהתגלמותה. ועדיין הם ראו מעבר לסבל.
החזון שלהם היה גבוה הרבה יותר מאשר לראות מה שהכל ראו. הם לא שימרו את הסובלים במקום הזה. הם העלו אותם מהסבל. הם נתנו
הילינג. בעצם נוכחותם, הם ריפאו.
הישויות המוארות לא הביאו את עצמם להלכד
במערבולת הסבל. אם הישויות המוארות היו מכבדות סבל, מי היה מקשיב להם? איזו התפתחות הם היו מביאים לעולם? הישויות המוארות היו ענווים, ועדיין הם לא היו ענווים לסבל. הם לא החזיקו את הסבל במקום גדול.
הם לא עשו מזה ענין גדול. הם נתנו במקומו הזנה.
מה תועלת היו מביאים הישויות המוארות לעולם אם שנתם היתה נודדת בעטיו של הסבל בעולם?
מאיזו בחינה גדולתם היתה מועילה? גדולתם
לא שכנה בסבל, אהובים.
הישויות המוארות היו דוגמא לחיקוי,אהובים,
לא לסבל אך לנוע הלאה בחיים.בודהה למרות שישב תחת עץ הבאניה , עשה צעד גדול
על פני היקום.הנצרתי,פסע ממקום למקום.הישויות המוארות רוממו את העולם.
הם ידעו הרבה יותר מאשר להשתתף בצער.
"צעד" הם אמרו.
הם לא התעלמו מהסבל. הם שככו אותו.
חיבורם אלי היה כה גדול שהם ראוני הרבה יותר
מאשר הם ראו סבל. הם ראוני בכל אחד. החזון שלהם היה נהדר.
הישויות המוארות שרתו את האנושות,ולא נענעו ראשם וקראו לסבל. חמלה וסבל הנם שני דברים שונים.
מילותיהם של הישויות המוארות היו טובות,ואפ על פי כן הם נתנו יותר מאשר מילים.
הם היו הוורדים של העולם. נביעתם היתה כה מתוקה שהכל היה מנוחם מכך.הם לא עשו בעצם כלום מלבד היותם מה שהם. הם יצגו בפני אלוהים את אלוהים.כמה פשוט זה יכל להיות?
בסגולת יציבות קדושתם הנוכחת, הם הרימו את
הבריח מהעולם שהיה כפי שהיה.
הם לא התמקדו בסבל,ובכל זאת החיגר יכל היה להלך
.אהובים ,הישויות המוארות ראו את הקצה של הקשת, וכך חייבים אתם.
הם לא נכנסו לעולם של הסבל. הם לא נכנסו לחורבן. הם נעו דרך הסבל והחורבן, בדיוק כפי שמשה חצה את ים סוף כך שהכל יוכלו לחצותו
ולהגיע לארץ בצד השני.
הם השכינו שלום בעולם. הם אהבו את היחידים,
ובכל זאת חצו דרך הסבל והביאו שלום לעולם.
וכך הם עדיין מביאים שלום לליבך. הישויות המוארות מראות מה היה אפשרי, והם מעולם לא פסקו. הם נבראו בדמותי, ומאותה הדמות אף אתם נבראתם.
****************
תרגום מאנגלית
עדנה לנדה